יש לך שותפים?

דירוג משתמש: / 1
גרועמצוין 

אם עד היום התלבטתם איך עושים ישיבות הנהלה, הנה הפתרון הנכון.

אחת הבעיות הנפוצות שיש בין שותפים, במיוחד כאלה שעובדים הרבה זמן ביחד, היא מה לעשות בישיבת הנהלה. מצד אחד, ישיבות הנהלה הן חלק מניהול תקין של כל עסק, שיש בו יותר ממנהל אחד. אולם בניגוד לארגון גדול והנהלה גדולה, שלא מתקשים למצוא על מה לדבר - בין שותפים, על מה כבר נשאר לדבר?

במיוחד בעסק לא ממש גדול, נניח מוסך – אחד מטפל בשיווק והשני ברצפת הייצור. או עסק לשירותי מחשוב בהם האחד מטפל בטכנאים והשני בחנות. מכיוון ששותפים מדברים ומתייעצים כחלק מהפעילות השוטפת, אז פעמים רבות אין בעיות רציניות בעסק וזה מעלה מחדש את השאלה – על כבר נשאר לדבר בישיבות הנהלה?

בעסק לשירותי מחשוב, הרושם היה שהשותפים יודעים את כל מה שקורה – וזה נכון במידה מסוימת, אבל לא לעומק. במצב שנוצר אצלם, שהוא המצב הנפוץ, נראה שאי אפשר לקיים ישיבות הנהלה כי השותפים "יודעים" כבר מה קורה בעסק ומה השותף האחר עושה.

לעתים קרובות הם גם אמרו "אנחנו סומכים זה על זה. הכל בסדר."

ואז הישיבות הללו הפכו חסרות טעם ונראה כביכול שאין בהן הגיון. וכך זה נמשך לאורך שנים.

ואז, אחרי כמה שנים פתאום הם נזכרו ש"פעם עשינו" וזה חסר.

אבל גם אז, היה להם קשה לעצור את הפעילות כדי לחשוב קדימה ולתכנן את העתיד וכך הם פשוט התגלגלו עם מה שיש.

תשאלו, אז מה הבעיה? הרי אם הכל תקין, אין מה לתקן.

הנה הבעיה – והיא שתמיד אפשר יותר, ואפשר להשיג את זה ממש בקלות אז זה שווה את ההשקעה הקלה, כפי שמייד אפרט.

הרעיון בשותפות מוצלחת היא ששניים עושים הרבה יותר מכל אחד בנפרד. זה נקרא "סינרגיה" – או 1+1=3. פעמים רבות הסינרגיה הזאת לא נעלמת לחלוטין, העסק עדיין שורד, מפרנס ובסבבה –אבל העוצמה המשותפת לא באה לידי ביטוי והשותפות לא מגיעה למצב של מימוש מלא.

כשאמרתי "בואו נעשה ישיבות הנהלה" השותפים הסבירו לי למה זה לא הגיוני על בסיס קבוע – כי לשם מה?

וגם אם הם יסכימו, זה לא יחזיק הרבה זמן מעמד כי דברים קורים, העבודה נכנסת באמצע ובסופו של דבר לא עושים את זה.

הפתרון היה כזה: יוצרים מבנה, שבו כל שותף אחראי לאכוף על השני את הדיווח שהשני חייב לו. למה הכוונה?

אני לא מדבר על מצב שבו כל אחד מכין דו"ח יבש ופשוט מדקלם אותו לשני. עושים את הדיווח כך שהאדם באמת מדווח לשותף שלו. השותף שואל שאלות נוקבות, מתעניין, מחייב את השני לענות על השאלות ולספק נתונים.

אחת לחודש הם צריכים להכין דו"חות בתחומים שונים, כמובן כל אחד בתחומו:

בכספים – מה מצב הגבייה, מצב ההכנסות, מצב הבנקים, להציג גרפים בהתאם.

בשיווק – כמה פריטי פרסום היו, כמה זה עלה, מה התכנון הפיננסי לשיווק ולמה.

בייצור – כמה שירות/שעות סופקו בפועל, מה הפוטנציאל לייצור – וכן הלאה.

כל אלה דוגמאות אמיתיות.

כל צד צריך להכין את הדו"חות שלו, הם לא מסובכים אבל כן דורשים שעה-שעתיים להכנה. זה מספיק אינפורמטיבי, בלי להכביד.

הטריק הוא האכיפה ההדדית.

"תסביר לי באמת מה קורה באזור שלך, מה אתה ממליץ, תן לי להגיב כי אני השותף. אני לא מתערב לך כל החודש אבל תן לי הזדמנות."

בפגישות שכבר התקיימו עלו הזדמנויות עסקיות, מתחרים ועוד נושאים שפתאום עלו לדיון.

ההישג הוא שהם הצליחו לעבוד טוב יותר ביחד. כל אחד ידע היטב מה השני עשה וזה נעשה בהסכמה רבה. חד משמעית מצב החברה השתפר ברמת הניהול והיה לכל שותף יותר קל – גם עם הדברים הקשים. הם הצליחו לטפל יותר לעומק גם בדברים הקשים ומצאו יותר פתרונות.